בש"א 1373/07

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על החלטה הדוחה את בקשתם לאשר בקשה כתובענה ייצוגית, והגישו בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט קבע כי בקשת רשות הערעור הוגשה מעבר למגבלת הזמן הקבועה בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט עמד על סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לעכב ביצוע החלטה לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור, וציין כי קיימת אי בהירות בנושא זה בתקדימים של בית המשפט העליון. השופטת העדיפה את הגישה לפיה על בית המשפט העליון לדון בבקשות לעיכוב ביצוע לאחר שהוגשה בקשה לחופשה לצורך ערעור, במיוחד נוכח ההוראות המחמירות להארכת מועדים בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, השופט גם הכיר בגישה הפוכה, המחייבת את המבקשים לבקש תחילה עיכוב ביצוע מבית המשפט שנתן את ההחלטה. מאחר שסוגיה זו לא הוכרעה באופן חד משמעי על ידי בית המשפט העליון, היה על בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בבקשה לעיכוב ביצוע לגופה. בית המשפט קבע, כי המבקשים לא הוכיחו סיכויי הצלחה סבירים בבקשת רשות הערעור, שכן ההחלטה נשוא הערעור אינה נמנית עם המקרים המנויים בחוק בתי המשפט המנהליים שלגביהם ניתן לבקש רשות ערעור. זאת ועוד, המבקשים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לפיכך, בקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה. עוד נקבע בהחלטה כי הוצאות הבקשה ייקבעו בתום ההליך העיקרי.