רע"פ 4892/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תאונת דרכים שאירעה ביום 27.4.07, כאשר המבקש, בעת שפנה שמאלה, לא נכנע לקבוצת רוכבי אופנוע, וגרם להתנגשות שהביאה למותו של אחד מהם, שלמה אוחנה. המבקש הורשע בנהיגה רשלנית הגורמת למוות ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל, שבע שנות פסילת רישיון, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 25,000 ₪ למשפחת הקורבן על ידי בית משפט השלום לתעבורה בקריית גת. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורו של המבקש, והורה לו להגיש רשות ערעור לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון בחן את הבקשה ואת פסקי הדין הקודמים ולא מצא טעם ליתן רשות ערעור. הבקשה חלקה בעיקר על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לתעבורה, שגם הם נבחנו לעומק ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט העליון אינו לשמש ערכאת ערעור נוספת לקביעות עובדתיות, במיוחד כאשר שתי ערכאות דנו בהן בעבר בפירוט. השופט הסכים עם ממצאי הערכאות הקודמות בנוגע לשדה הראייה של המבקש ולזמן שלקח לפנות את הצומת, שהיו קריטיים לתיק. באשר לשאלות המשפטיות שהועלו, קבע השופט כי הן אינן מצדיקות רשות ערעור שכן הן נוגעות רק לתחולת הדין הקיים במקרה זה. השופט הזכיר כי בתי המשפט להלן יישמו נכונה את הדין בנוגע לרשלנות תורמת והשפעתה על האחריות הפלילית. זאת ועוד, השופט לא מצא כשלים חקירתיים שפגעו באופן משמעותי ביכולתו של המבקש להתגונן, והדגיש כי פסק דינו של בית המשפט לתעבורה לא התבסס על עדות המומחה הנזכרת. לבסוף, הכיר השופט באופיים הטרגי של אירועים אלה, במחיר הכבד ששילמה משפחת הקורבן ובעוגמת הנפש המתמשכת של המבקש, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי לא תינתן רשות ערעור.