ת"צ 43422-04-19

תקציר

בית המשפט העליון דן בתכליותיהם של מוסדות התובענה הייצוגית ובמנגנון הסינון של חוק תובענות ייצוגיות, תוך הדגשה כי אין לעשות בו שימוש לרעה. במקרה זה ביקשו המבקשים סעדים הצהרתיים וכספיים בנוגע לזכויות והוצאות הקשורות לרכישת דירות. בית המשפט מוצא כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון המחלוקות, נוכח היקפה המצומצם של הקבוצה, קיומו של מנגנון חלופי יעיל והיעדר מורכבות או עלויות שירתיעו חברים מתביעות אישיות. כמו כן, סיכויי הצלחת התובענה הייצוגית הם מזעריים בשל ההוראות החוזיות הברורות והתנהלות המבקשים ובעלי הדירות האחרים. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית. בנוסף, חויבו המבקשים לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.