ע"א 46971-10-12

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על השימוש בשני חדרי אשפה בבניין דירות, האחד ממוקם בחלקו המזרחי של הבניין והשני בחלקו המערבי. בעלי חדר האשפה המערבי ביקשו להגדילו, ולשם כך נזקקו לאישור מבעל החלקה הסמוכה. לאחר קבלת הסכמתו הורחב חדר האשפה, ובעלי הבניין מימנו את בנייתו. שנים לאחר מכן, בעקבות סכסוך בין המערערת, רומי, לבין בעלים אחר, מסרג', נהרס חדר האשפה המערבי. לאחר מכן ניסה רומי להשתלט על השטח הפנוי, בטענה שזה רכושו הפרטי. בינתיים נהרס גם חדר האשפה המזרחי, לכאורה על ידי רסמאני, בעלים נוסף בבניין. רומי הגישה תביעה נגד רסמני ואידלמן, בעלים נוסף שתמך בחדר האשפה המערבי המורחב, בדרישה להחזיר לעצמה את השליטה בשטח החדר המערבי שנהרס ולאלץ את רסמאני לבנות מחדש את חדר האשפה המזרחי. בית המשפט קמא פסק נגד רומי וקבע כי הריסת חדר האשפה המערבי נעשתה שלא כדין וכי רומי, שלא הייתה מעורבת בכך, אינה יכולה להפיק מכך תועלת. עוד נמצא כי רומי הסכים לחדר האשפה המורחב ולכן הושתק מלתבוע את השטח כרכושו הפרטי. רומי ערערה על החלטה זו. עם זאת, בית הדין לערעורים הסכים עם דחיית בית משפט קמא, אם כי מטעמים שונים. השאלה המרכזית הייתה האם ההיתר שניתן על ידי בעל החלקה הצמודה להרחיב את חדר האשפה המערבי הוא רישיון בלתי חוזר. בית המשפט מצא כי הוא אכן בלתי חוזר, בהתחשב בנסיבות שניתן: מדובר במבנה קבע שנבנה בידיעתם ובהסכמתם המלאה של כל הצדדים, לרבות רומי, ולא יהיה זה צודק לבטל את הרישיון כעת. לכן, רומי לא יכלה לכבוש מחדש את האזור. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי הרישיון חל רק על השטח הנדרש להנחת עגלת אשפה חדשה ולהבטחת הגישה אליה. כל מחלוקת על תיחום מדויק של שטח זה יכולה להידון על ידי בית משפט קמא. בית המשפט דחה גם את תביעתה הנגדית של רומי בעניין חדר האשפה המזרחי, והסכים עם בית משפט קמא כי אין כל ראיה הקושרת את רסמני להריסתו. בנוסף, אישרה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא בעניין ההוצאות, וחייבה את רומי לשאת בהוצאות הערעור. לבסוף, עודדו השופטים את הצדדים לפתור את המחלוקות המתמשכות ביניהם באמצעות גישור.