ערר 1041-03-22

תקציר

פסק הדין דן בעמידתן של שתי בקשות להיתרי בנייה בתקנות הרישוי ובהוראות המפורטות בתכנית הרלוונטית. הבקשות נדחו בשל תשתיות לקויות ואי עמידה בדרישות התוכנית, בעיקר בכל הנוגע לכבישים ופתרונות ניקוז. פסק הדין מדגיש את חובתן של ועדות התכנון לאזן בין אינטרסים אישיים וציבוריים, לרבות שיקולים סביבתיים ומוניציפליים, אשר נלקחו בחשבון כדין במקרה זה. יצוין כי הבקשות לא היו שלמות ולא היו להן האישורים הנדרשים, דבר המצדיק את דחייתן. בנוסף, נמתחה ביקורת על התנהלות הוועדה, שהתאפיינה בחוסר ארגון וחוסר עקביות. עם זאת, העררים נדחים, אך הוועדה המקומית מחויבת לפצות את המערערים בגין הוצאותיהם, נוכח התנהגותה הפסולה של הוועדה וההוצאות המיותרות שנגרמו למבקשים. ההחלטה מחזקת את חשיבות ההיצמדות לתוכנית המאושרת ואת תפקידם של מוסדות התכנון ביצירת אזור תעשייה מודרני ומתוכנן היטב, גם אם הדבר גורם לאי נוחות זמנית לבעלי הקרקע.