ת"א 52653-06-18

תקציר

התובע תבע את מעסיקו לשעבר ואת המבטחת שלו, בטענה כי נפגע בעת שירד ממשאית נייחת אליה נכנס לפריקת סחורות, ותבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים טענו כי התאונה אירעה במהלך פריקה, ולכן אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בית המשפט בחן את נסיבות התאונה ומצא כי גרסתו של התובע לאירועים אמינה: הוא עלה על המשאית כדי להתחיל לפרוק סחורות, אך קפץ למטה בחופזה מחשש שהסחורה תקרוס, נפל ונפצע בעצמו. בית המשפט קבע כי מעשיו של התובע שהובילו לתאונה היו חלק מתהליך הפריקה, וכי נפילתו לא הייתה חלק מירידה מתוכננת מהרכב. יתר על כן, הפסיקה האחרונה צמצמה את הגדרת "שימוש ברכב מנועי" כך שתחייב כי הפעולה תהיה חלק אינטגרלי והכרחי מהשימוש ברכב לצרכי תחבורה. פריקת סחורה ממשאית נייחת לא נכנסה להגדרה זו, ולכן התאונה לא יכולה להיחשב כתאונת דרכים. בנוסף, נפילת הסחורה מהמשאית לא יצרה סיכון עצמאי מעבר לזה הכרוך בתהליך הפריקה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הוראות חוק הפיצויים אינן חלות על התאונה, ודחה את התביעה כנגד הנתבע הראשון, תוך שהוא מורה לתובע להשיב תשלומים קודמים. לתובע נפסקו הוצאות ושכר טרחה מופחתים בשל טענותיהם הסותרות של הנתבעים.