רבני 1196680/09

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכם למכירת מניות בשתי חברות שבבעלות המשיב. המערערת ביקשה למנוע את המכירה או לחילופין לקבל מחצית מהמניות בעין. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי על פי הדין העברי, כל אחד מבני הזוג הוא הבעלים של הנכסים שצבר, והנישואין עצמם אינם מקנים זכויות בכספיו של השני. תכליתו של חוק יחסי ממון היא לאזן את משאביהם של בני זוג עם התרת נישואיהם והוא אינו מקנה למערערת זכויות במניות המשיב. החוק מאפשר לבן הזוג בעל הנכסים העודפים להחליט כיצד לאזן את המשאבים, ובן הזוג המקבל אינו יכול לבחור את צורת התשלום. לבית המשפט יש גם סמכות לקבוע את אופן התשלום בנסיבות מסוימות, כגון כאשר ניתן לפגוע בזכויותיו של בן הזוג המקבל. במקרה דנן, יש למכור את מניות המשיב ולקבל את התמורה במזומן או שווה ערך שכן זו הדרך המיטיבה ביותר לנהל את יתרת המשאבים. זאת ועוד, למערערת לא הייתה כל מעורבות בניהול החברות, ואין לחלק את המניות בדיעבד. עוד קבע בית המשפט כי מומחי המערערת יכולים לעקוב אחר מסמכים הקשורים למכירת המניות, כל עוד אין בכך כדי לפגוע בזכויות בעלי המניות בחברה. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, וניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.