פש"ר 51240-09-14

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את בקשת האישור ואת הראיות הרלוונטיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם קבעו כי ההענקה בטלה לפי סעיף 96(ב) לפקודה, המאפשר ביטול נכסים שניתנו על ידי חייב לפני פשיטת רגל בתנאים מסוימים. פסק דין שילר, פסק דין רלוונטי של בית המשפט העליון, משרטט את הרציונל העומד מאחורי סעיף זה, תוך הדגשה כי מטרתו להגן על האינטרסים של הנושים. בית המשפט מדגיש כי כוונת מרמה אינה תנאי לביטול מענק, וההתמקדות היא בחוסר התחשבות של החייב ובכושר הפירעון המופחת של החייב. כלל "הייחוס ההפוך" מבטיח כי נכסי החייב מוקנים לנאמן מרגע פשיטת הרגל. באשר לטענה בדבר הנכס הנמכר, מיישר השופט קו עם הלכת שילר, הקובעת כי ניתן לבטל מענק גם אם מדובר בגלגול נכס. השופט מגיע למסקנה כי המבקש הצליח להוכיח כי החייב לא היה חדל פירעון – טענה שהחייב והמשיב לא הצליחו להפריך בראיות. במקום זאת, טענותיהם היו מילוליות בלבד. מערכת היחסים בין החייב לבין המשיב, שהיא אחותו, מעלה חזקה כי הייתה מודעת לקשייו הכלכליים. בית המשפט מתקשה לקבל את תום ליבם של הצדדים המעורבים, במיוחד נוכח טענותיה הסותרות של המשיבה ביחס לעסקה. השופט מדגיש את עקרון "ההשתק השיפוטי", המונע מבעלי דין לטעון טענות סותרות בהליכים שונים. במקרה זה, הצהרות המס של המשיב והחייב סותרות את טענותיהם בהליך המשפטי. מאחר שהמשיבה לא הביאה כל ראיה משכנעת לתמיכה בטענותיה, החליטה השופטת לבטל את ההענקה בין החייב למשיב, והורתה לאחרון לשלם לנאמן הוצאות בסך 2000 ₪. החלטה זו מתקבלת בהעדר שני הצדדים, והשופטת מציינת כי כל פעולה נוספת בקשר לעסקה בין המשיב לבין צד אחר, סמיה, צריכה להיעשות בנוכחות האחרון.