ת"א 62629-02-19

תקציר

השופטת החליטה לדחות את תביעת התובעים, שביקשו להסיר את הסגת הגבול לרכושם על ידי הנתבעים, וכן פיצוי בגין מטרדים שנגרמו מרפת סמוכה של הנתבעים. החלטת השופט מתבססת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, הסגת הגבול הייתה ברובה מעל פני הקרקע, בשטח המיועד לדרך חקלאית, והיקפה היה מזערי ביחס לגודל הנכס של התובעת. שנית, התובע היה מודע להסגת הגבול ולהסכמי הגבולות הקשורים אליה בעת רכישת הנכס, ולכן אינו יכול כעת לטעון אחרת. שלישית, הסעד המבוקש על ידי התובע – פינוי הנתבעים – יגרום להם נזק בלתי מידתי, במיוחד לאור העובדה שהסככות המדוברות נבנו שנים לפני שהתובע רכש את משקם. יתר על כן, השופטת מדגישה כי התובעת לא הוכיחה כי פעילות הנתבעים גרמה למפגעים הנטענים, וכי השימוש שלהם ברכושם סביר ואופייני לאזור חקלאי, במיוחד בהתחשב בכך שהתובעת עצמה מפעילה דיר צאן. עוד מציינת השופטת כי הנתבעים נקטו צעדים לטיפול בבעיות ניקוז, וכי טענות התובעת בדבר רעש ותנועה מופרזים לא היו מבוססות. לבסוף, מצאה השופטת כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שחיבלה בתשתית הנתבעים והעלתה טענות מטעות, כגון טענה כי הנתבעים בנו ללא היתר. מאחר שטענות התובעים לא צלחו, הורה להם השופט לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 17,500 ש"ח וכן את הוצאות שכר טרחת העדים ושכר טרחת המומחה. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 29.6.2022.