ע"פ 8392/08

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות הגנה של אחריות מופחתת להרשעה ברצח. המערער טען כי מצבו הרפואי ותרופתו השפיעו על מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על סטנדרט הטיפול שניתן על ידי הרופא המטפל ועל היעדר ראיות התומכות בטענת המערער בדבר השפעות מחלתו ותרופתו. בקשת המערער להגיש חוות דעת מומחה חדשה בשלב הערעור נדחתה מאחר שלא היה לה משקל מספיק כדי לשנות את תוצאת המשפט, וההגנה לא התנגדה לעדותו של הרופא המטפל בשלב בית המשפט המחוזי. חוות דעת המומחה, שההגנה ראתה בה חשיבות, תמכה למעשה בעדותו של הרופא המטפל. חוות הדעת לא הצביעה על הפרעה נפשית חמורה ולא היה בה די כדי להטיל ספק ביכולתו של המערער לקבל החלטה מודעת להרוג. אשר למרכיב ההכנה לביצוע העבירה, טענותיו של המערער התבססו על סתירות בהודאותיו ובעדותו הכבושה. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי, והדגישה כי רכיב ההכנה הוא יסוד פיזי המסייע למסקנה כי הכוונה להרוג לא הייתה ספונטנית אלא נשקלת. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער היו כרוכים בפעולת הכנה ברורה, הצטיידות בסכין, אשר התאימה להודאתו בקבלת החלטה לדקור את המנוח. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי איבד שליטה בעקבות התגרות, והדגיש את ההבחנה בין מרכיבי ההתגרות לבין ההחלטה להרוג. בית המשפט אישר את דחייתו של בית המשפט המחוזי את טענת קנטור ולא מצא עילה להתערב. בהנחה שהמערער חווה התגרות אינטנסיבית, קבע בית המשפט כי מעשיו לא היו תגובה היסטרית אלא תקיפה מתוכננת. בנוסף, ציין בית המשפט כי מעשיו של המערער נחלקו לשלבים נפרדים, והתנהגותו לאחר האירוע הצביעה על כוונה להרוג. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ולהותיר על כנו את ההרשעה ברצח ואת מאסר העולם. דבריהם של השופטת רובינשטיין והשופטת חיות הדגישו את הזהירות שנוקטים בתי המשפט בהתייחסם לשינויים בטענות חזיתיות או נוספות בשלב הערעור ולסופיות ההתדיינות.