ת"א 48707-02-22

תקציר

השופט קבע כי תביעת המשיב נגד המבקש, וכן נגד נתבעים 2 ו-3 הערבים לחובותיו של המבקש, אינה יכולה להימשך משום שקיים פסק דין קיים המסדיר את העניין. בפסק הדין הקודם, שנבע מהסכם פשרה בין הצדדים, נקבע כי תביעת הפינוי של המבקש נדחית, בתנאי שהמבקש יעמוד בתנאים מסוימים וישלם תשלומים שוטפים למשיב. המשיב טען, כי מאחר שהמבקש תיקן את כתב התביעה, תנאי הסדר הפשרה אינם תקפים עוד. עם זאת, השופטת לא הסכימה והדגישה כי הסכם הפשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין, מחייב עד לביטולו על ידי בית המשפט. הם הוסיפו כי תביעת הפינוי של המשיב, והפיצוי הכספי הנלווה אליה, התבססה על אותן עילות כמו התביעה הקודמת ולכן היוותה התנכלות למבקש. השופט הגיע למסקנה כי על המשיב לפעול על פי תנאי פסק הדין הקיים ולהמתין לתוצאת תביעת המבקש בפני בית המשפט, ולכל תשלומי האיזון שיבואו בעקבותיה, ולא לנסות לעקוף את פסק הדין באמצעות תביעה נפרדת. משכך, נדחתה תביעת המשיבים, והם חויבו בהוצאות המבקש, בסך 7,000 ₪.