ע"א 1626/96

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו דיירי בניין דירות בן 12 יחידות דיור נגד משרד האדריכלים שתכנן את הבניין ופיקח על בנייתו, בשל ליקויי בנייה שונים שהתגלו בבניין ובשטחים המשותפים בו כגון המקלט, בריכת השחייה ומגרש הטניס. השופט פסק לטובת הדיירים והורה למשרד האדריכלים לשלם להם פיצוי בגין הליקויים. השופט דחה גם את תביעת הצד השלישי שהגיש משרד האדריכלים נגד המתכננים, והורה למשרד לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המתכננים. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, והגיעה למסקנה כי משרד האדריכלים לא ביצע פיקוח נאות במהלך הבנייה, דבר שגרם לליקויים שונים. בית המשפט פירש את ההתקשרות בין המשרד לדיירים כמחייבת את המשרד לבצע "פיקוח כמעט צמוד", שהיה כרוך בביקור באתר הפרויקט מספר פעמים בשבוע ומסירת דיווחים שבועיים מפורטים לדיירים על התקדמות הבנייה. בית המשפט מצא כי מחדל המשרד בביצוע רמת פיקוח זו הוביל למרבית הליקויים שהתגלו. בית המשפט לערעורים הסכים גם עם קביעתו של בית משפט קמא כי הדיירים אשמים חלקית בכך שלא ביצעו תחזוקה נאותה, והטיל עליהם 15% מהאחריות ו-45% למשרד האדריכלים. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא בעניין חלוקת האחריות בין משרד האדריכלים לבין הקבלן המבצע, וכן הסכים עם פסיקת הפיצויים, ובחר באפשרות של תיקונים מהותיים על פני טיפול מונע על סמך עדות מומחה. בית המשפט דחה את הערעור הנגדי שהגיש משרד האדריכלים בעניין מתכנני צד ג', ואישר את החלטת בית המשפט קמא לפטור את המתכננים מתשלום הוצאות למרות דחיית הודעת הצד השלישי. לבסוף, פסק בית המשפט בעניין סעיפים "מיוחדים" שונים, וקיבל את קביעותיו של בית משפט קמא בנושאים כגון חפירת תעלה, פיצוי בגין אובדן הנאה, מגרש טניס ובריכת שחייה. משרד האדריכלים חויב לשלם את שכר טרחתם והוצאותיהם של הדיירים, וכן את שכר טרחתם שלהם ושל מתכנני הצד השלישי.