ת"א 11948-04-12

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך היטלי מים וביוב בין חברת מי כרמל בע"מ, תאגיד מים וביוב, לבין תובע שהמתקן שלו ממוקם בתוך מתחם בז"ן בעיר חיפה. התובע טען כי דרישת התאגיד לתשלום היטלים אלה אינה חוקית וביקש להשיב את הסכומים ששולמו. השופטת פתחה והבהירה כי הטענות בתביעה מגדירות את גבולות הסכסוך וכי כל טענה המועלית בסיכומים החורגת מכתבי הטענות נחשבת לנטושה. לא הייתה מחלוקת כי חברת מי כרמל בע"מ הוסמכה לפעול כתאגיד מים וביוב בחיפה. החוק קובע כי הרשויות המקומיות בשטח התאגיד פטורות מחובותיהן לספק שירותי מים וביוב, אך אין בכך כדי לפטור אותן מחובותיהן כבעלות מניות בחברה. לאחר מכן פירט השופט את הממצאים העובדתיים. מתחם בזן, שהיה בעבר בעל מעמד טריטוריאלי מיוחד, סופח לגבולותיה המוניציפליים של חיפה בשנת 2005. נקבע כי למתקן של התובעת מערכת ביוב משלו, שאינה מחוברת לתשתיות המתחם, והיא מעסיקה מספר עובדים. מנגד, החברה הנתבעת נערכה לאספקת שירותי מים וביוב למתחם בזן, לרבות למתקן התובעת, וכבר ביצעה מספר עבודות. באשר להיטל הביוב קבעה השופטת כי דרישת התאגיד לתשלום הייתה כדין, שכן לתובע היה פוטנציאל ליהנות ממערכת הביוב הציבורית, גם אם לא הייתה מחוברת בפועל. השופטת דחתה גם את טענת התובעת בדבר סיווג הביוב והתשלום הכפול הנטען וציינה כי החשש לגבייה כפולה מצד העירייה והתאגיד אינו מבוסס. עם זאת, השופט מצא טעם בטענת התובע כנגד אגרת הנחת צינור המים. מאחר והתובעת כבר קיבלה אספקת מים ממקור אחר ולא הייתה מחוברת בפועל לתשתיות המים של התאגיד, לא יהיה זה סביר לחייב אותה לשלם את ההיטל בטרם עת. התאגיד חויב לפצות את התובע בגין אגרה זו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, תוך שמירת הזכות להטיל את ההיטל עם התרחשות חיבורו של התובע לתשתית התאגיד. בנוסף, חויב התאגיד לשפות את התובע בגין הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין. ככלל, התאגיד היה רשאי לחייב את התובעת בהיטל ביוב, והתביעה בעניין זה נדחתה, אך התובע הצליח בתביעתו לתשלום אגרת הנחת צינור.