ת"פ 4025/09

תקציר

הנאשמת, אם במקצועה, הואשמה והורשעה בארבעה סעיפים של תקיפה בנסיבות מחמירות של בנה הקטין, על סמך הודאתה במסגרת הסדר טיעון. התקיפות התרחשו בהזדמנויות שונות והפגינו דפוס של אלימות בוטה כלפי הילד. התביעה טענה לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, תוך הדגשת חומרת העבירות נגד קטינים והצורך בהגנה. עם זאת, השופטת, שלקחה בחשבון את נסיבותיה הקשות של הנאשמת, לרבות דחיקתה לשוליים בנישואין בעייתיים, הערכה עצמית נמוכה ואבחנת סרטן לאחרונה, בחרה בעונש מאסר על תנאי. במקום זאת, נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן לשנתיים ודרישת פיקוח של 18 חודשים, תוך שילוב התערבות טיפולית במידת הצורך. החלטה זו הושפעה מחרטה הכנה של הנאשמת, ממאמצי השיקום החיוביים שלה ומהיעדר כל סיכון נתפס לילדיה. השופט הדגיש את כיעור העבירות, אך בסופו של דבר נתן עדיפות לשיקום הנאשם ולהיעדר יחס סביר בין הנזק הפוטנציאלי מהרשעה לבין חומרת העבירות. גזר הדין נועד להביע שאט נפש מהעבירות ולהרתיע מפני מעשים דומים בעתיד, תוך איזון בין הענישה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. הן לתביעה והן להגנה יש זכות ערעור תוך 45 יום מיום הכרעת הדין.