ת"א 68633-03-16

תקציר

פסק דין ארוך זה דן בפירוט ביחסים ובהסכמים בין שלושה צדדים: עמית, עלמה ומר דיין, ועמית ושכטר. חברת השיווק של עמית חתמה בתחילה על הסכם עם עלמה ומר דיין לשיווק בלעדי של אירועים בבית לורנץ, המנוהל על ידי שכטר. בהמשך חתם עמית על מספר הסכמים עם עלמה ומר דיין, לרבות הסכם העברת זכויות, ועם שכטר, להשתלטות על פעילותה של עלמה בבית לורנץ, לרבות ניהול בית קפה ואירוח אירועים. פסק הדין דוחה את טענותיו של עמית נגד עלמה ומר דיין בגין מצג שווא במהלך המשא ומתן והפרת ההסכמים. היא קובעת כי עמית לא הביאה ראיות מספיקות לטענותיה. לפיכך, בקשתו של עמית לבטל את ההסכם עם עלמה ולקבל השבה בגין הסכומים ששולמו נדחית. תחת זאת, בית המשפט מורה לעמית לשלם לאלמה את יתרת התשלומים המגיעים לה על פי הסכם העברת הזכויות, בסך 528 אלף שקל בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה שכנגד. באשר למערכת היחסים בין עמית לשכטר, בית המשפט דוחה גם את טענותיו של עמית בדבר מצג שווא והפרת הסכמים על ידי שכטר. נמצא כי עמית היה בעל ידע נרחב בנכס ובמגבלותיו בשל קשרי השיווק הקודמים שלה עם עלמה, וההסכמים עליהם חתמה עם שכטר כללו הצהרות והנחיות ברורות שעמית לא עמד בהן. לפיכך, ביטול ההסכמים על ידי שכטר בשל הפרותיו של עמית היה חוקי. בית המשפט קובע כי הן עמית והן שכטר תרמו לכישלון הקשר החוזי בכך שלא הבינו את מגבלות קיום אירועים גדולים בשכונת מגורים. לפיכך, כל צד אחראי לשאת בנזקיו, למעט השבת עלות השיפוצים שבוצעו בנכס, שעל שכטר להחזיר לעמית, והשבת הביטחונות שעמית העמיד לשכטר. עמית חויב לשלם לשכטר 178 אלף שקל עבור השיפוצים ו-75 אלף שקל כהחזר הערבות שהפקידה. בתוך כך, נדחית תביעתו הנגדית של שכטר לפיצויים שונים נגד עמית, שכן בית המשפט מייחס אחריות שווה לשני הצדדים לביטול ההסכמים. לבסוף, בית המשפט אינו פוסק הוצאות למי מהצדדים בהליך שבין עמית לשכטר, אך מורה לעמית לשלם לאלמה הוצאות בסך 30 אלף שקל בגין ההליכים ביניהם.