ע"א 294/92

תקציר

במקרה משפטי זה התייחס בית המשפט לסוגיית הפיצוי בגין נזקים הנובעים מהפרה חוזית. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם ניתן לפסוק פיצויים לפי סעיף 10 לחוק התרופות כאשר הנפגע לא הציג נתונים עובדתיים לצורך חישוב סכום הפיצוי. השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, טען כי די בהוכחת קיומו של נזק לצורך פיצוי, גם אם לא הוכח היקפו המדויק של הנזק. עם זאת, דעת הרוב, ובהם השופטים ברק וי' כהן, עמדה על כך שעל הנפגע להוכיח באופן סביר הן את הנזק והן את סכום הפיצוי. הם הדגישו כי אין לבסס פיצוי על אומדן בלבד, אלא אם אופי הנזק הופך את החישוב המדויק לבלתי מעשי. במקרים בהם ניתן לספק נתונים מדויקים, אי ביצוע פעולה זו יביא לשלילת הפיצוי. בית המשפט הכיר בכך שנזקים מסוימים עשויים שלא להיות ניתנים לכימות ברמת דיוק גבוהה ואיפשר שיקול דעת שיפוטי במקרים כאלה. בסופו של דבר, המערערים לא הצליחו להוכיח נזקים בדיוק מספק, אך השופט י' מלץ קבע כי אין בכך כדי למנוע את תביעתם לפיצוי מוסכם, כפי שנקבע בחוזהם. משנקבעה הפרת החוזה, היו זכאים המערערים לפיצוי המוסכם ללא צורך בהוכחת נזקים. הערעור התקבל בעניין זה, והתיק הועבר לבית משפט קמא לדיון נוסף. כמו כן חויבו המשיבים בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק דינו של השופט י' מלץ נתמך על ידי הנשיא שמגר והשופט א' גולדברג והסתיים ביום 15.6.93.