ת"א 26028-01-19

תקציר

התובע, בעל מניות מיעוט, הגיש תביעה נגד הנתבעים, נושאי המשרה, הדירקטורים ובעלי השליטה בחברה בה השקיע, בטענה להפרות שונות של חובותיהם כלפיו. התובע טען כי הנתבעים ניהלו את החברה באופן כושל, הפרו את חובות הנאמנות שלהם והפלו אותו לרעה כבעל מניות מיעוט. התובעת טענה גם לעילות תביעה חוזיות, וטענה כי הנתבעים הציגו מספר מצגים טרום חוזיים שהופרו מאוחר יותר. הנתבעים טענו כי יש לדחות את טענות התובעת משום שלא הפרו את חובותיה וכי הדרך הראויה לתביעות התאגיד של התובעת היא תביעה נגזרת. בית המשפט הסכים עם הנתבעים ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין טענותיו וכי תביעותיו התאגידיות היו למעשה עילות תביעה השייכות לחברה והיה מקום להעלותן כתביעה נגזרת. כמו כן, בית המשפט מצא כי כלל שיקול הדעת העסקי חל על החלטות הנתבעים, אשר נעשו בתום לב וללא ניגוד עניינים. באשר לטענות הקיפוח של התובעת, מצא בית המשפט כי הנתבעים לא ניצלו לרעה את כוחם כבעלי שליטה וכי טענותיה החוזיות של התובעת חסרות שחר. בית המשפט ציין כי בהסכם ההשקעה צוין במפורש כי הוא משקף את כל ההסכמות בין הצדדים, וכי התובעת קראה והבינה את הסיכונים הכרוכים בכך. לבסוף הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪.