סע"ש 2985-11-19

תקציר

התובע, תושב יריחו, עבד אצל הנתבעת בין השנים 2011-2019. בעקבות מחלוקת, הגיש התובע תביעה נגד הנתבע בגין תביעות שונות הקשורות להעסקתו, לרבות דמי חגים, החזר הוצאות, הפרשות גמל, ימי חופשה, בונוסים, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והלנת שכר. מנגד, טען הנאשם כי החוק הישראלי אינו חל על המקרה וכי הם הפסיקו את פעילותם בשנת 2019. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת שרה שדיאור, פותח בקביעה כי הדין הישראלי חל על יחסי העבודה על סמך מסמכיו וראיותיו של הנתבע עצמו, למרות טענותיו ההפוכות. הדבר נתמך בתלושי השכר של הנתבעת, המפרטים את ניכויי המס בישראל ומתייחסים לחוקי שכר המינימום בישראל. פסק הדין מתייחס לנסיבות סיום יחסי עובד-מעביד. נקבע כי התובע פוטר ללא הודעה מתאימה או שימוע, בתגובה להגשת התביעה. לפיכך, בית הדין פוסק לטובת התובעים ופוסק להם פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והודעה מוקדמת. השופט ממשיך לפסוק ביתר התביעות. לתובע נפסקים דמי הבראה, דמי חופשה ודמי חגים, על סמך חישובים שסיפק התובע, אשר הנתבע לא עמד בפניהם. עם זאת, השופט דוחה את התביעה להחזר הוצאות נסיעה, וקובע כי עדותו של התובע לא הייתה ברורה וכי המעסיק ארגן הסעות. תביעות התובע להפרשות גמל ותוספת ותק מתקבלות בחלקן, כאשר השופט פוסק אותן על בסיס שכרו הקבוע של התובע והחלת החוקים הרלוונטיים בישראל. התביעה לבונוס שנתי נדחית מאחר שלא נמצאה הוראה כזו בצו ההארכה הנזכר. השופטת דוחה את התביעה גם בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, שכן התובעת לא כימתה טענה זו בהודעתם המתוקנת. לבסוף, התביעה בגין הלנת שכר נדחית מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לסכום המדויק. לסיכום, הנתבע מחויב לשלם לתובע סכומים נקובים בגין תביעות שונות, לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים וקצבאות שונות. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע. הסכומים ישולמו בתוך 60 יום, עם הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.