פר"ק 47405-05-10

תקציר

חברה נקלעה לקשיים כלכליים והסכימה לבקשת גביית חוב של כ-3 מיליון שקל. מונה כונס נכסים לניהול התיק. החברה הפעילה מפעל על קרקע חקלאית חכורה. לפני צו הכינוס שימשה הקרקע לאחסון ציוד המפעל. כמה מפלגות תבעו דמי שכירות על הקרקע. כונס הנכסים טען כי הקרקע הוחכרה לשימוש תעשייתי וביקש להשתחרר מהחכירה מאחר שאינה רווחית. המבקשים, שהיו הבעלים המשותפים של הקרקע, דרשו מהכונס דמי שכירות שלא שולמו או דמי שימוש נאותים. בית המשפט מינה שמאי שיעריך את דמי השכירות המתאימים. נמצא כי המבקשים העמידו את הקרקע לרשות החברה באופן לא פורמלי ללא השלכות כלכליות. הכונס לא היה מחויב להסכמי חכירה קודמים ורק השתמש בקרקע לאחסון במהלך כינוס הנכסים. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי דמי השכירות הראויים לקרקע המשמשת לאחסון. כונס הנכסים טען כי יש לחשב אותו על בסיס הייעוד החקלאי של הקרקע, ואילו המבקשים דרשו דמי שכירות לשימוש תעשייתי. בית המשפט החליט כי על כונס הנכסים לשלם 18,000 ₪ לחודש עבור החלקה כולה, שכן פוטנציאל השימוש בפועל בקרקע מוגבל לאחסנה. סכום זה, בצירוף ריבית, היה אמור להיות משולם למבקשים במשותף. הן הכונס והן המבקשים יישאו בשכר טרחת השמאי באופן שווה. בית המשפט לא הורה לאף צד לשאת בהוצאות המשפט, ופסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.