ע"א 813/88

תקציר

עניינו של התיק בדייר מוגן, המשיב, המנהל עסק של מכונות משחקים אלקטרוניות במושכר שבבעלות המערערת. השאלה היא האם עסקיה של המשיבה נופלים בגדרו של "מועדון הימורים", כאמור בתקנות הגנת הדייר, אשר יפטור אותה ממגבלת דמי שכירות מרבית. בית המשפט לשכירות פסק תחילה לטובת המערערת, פירש את התקנות באופן מרחיב והגדיר את העסק כמועדון הימורים. עם זאת, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הפך החלטה זו בערעור, פירש את המונח "מועדון הימורים" באופן מצמצם והגיע למסקנה כי עסקיו של המשיב אינם עומדים בדרישות. בית המשפט העליון, בראשות הנשיא מ' שמגר, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט לשכירות. לדברי בית המשפט העליון, כוונת המחוקק מאחורי התקנות הייתה לפטור יותר עסקים מתשלומי שכר דירה מקסימליים, ובכך להצדיק פרשנות מרחיבה למונח "מועדון הימורים". לטענתם, המונח "מועדון" בהקשר זה אינו מרמז בהכרח על מקום התכנסות אקסקלוסיבי, אלא יכול להתייחס גם לעסקים הפתוחים לציבור, כמו מועדוני לילה ומתנ"סים. בנוסף, בית המשפט קבע כי העסק המדובר מהווה הימורים, שכן מדובר באלמנט של מקריות ומזל, גם אם התגמולים היו מינימליים ולא כספיים, שכן הם היו חלק בלתי נפרד מהערעור הפסיכולוגי של המשחק. השופט א' גולדברג והשופט י' מלץ הסכימו עם דעת הרוב. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 4,000 ₪.