בג"צ 7266/15

תקציר

בפסק הדין מיום 3.4.2016 דחה בית המשפט את העתירה על הסף, בעיקר בנימוק של השיהוי המשמעותי בהגשת העתירה. העותר ביקש תחילה מידע הקשור לעניין באוקטובר 2013, חודשים לאחר פרסום התקנות, וקיבל תשובה בנובמבר 2013. עם זאת, העתירה הוגשה רק כמעט שנתיים לאחר מכן, באוקטובר 2015, שיהוי שבית המשפט מצא כבלתי מוצדק למרות פניות נוספות של העותר לרשויות הרלוונטיות. בית המשפט הדגיש כי אף שנקיטת כל הדרכים הפרוצדורליות מול הרשויות היא חיונית, אין בה כדי לפטור את העותרים מהגשת עתירות במועד. חריגים לדיון בעתירות מעוכבות קיימים כאשר קיימות הפרות חוק חמורות או סוגיות בעלות חשיבות ציבורית משמעותית, שאף אחת מהן אינה חלה במקרה זה. העתירה גם לא ערערה את "חזקת התקינות" המוקנית למשיבים, אשר הניחו כי הליכותיהם, לרבות ההתייעצויות הנדרשות, התנהלו כראוי. טענות העותר לא ערערו למעשה על חזקה זו. יתר על כן, גם אם המלצת משרד הבריאות לא ניתנה במפורש, פעולת הפנייה לייעוץ, ולא קבלתה, הייתה מכרעת לתוקפה של התקנה. משכך, היסודות העובדתיים והמשפטיים שהציג העותר לא הצדיקו נקיטת הליכים נגד התקנות, והעתירה נדחתה ללא צו להוצאות בשל הנסיבות.