ת"א 46702-08-15

תקציר

המקרה סובב סביב תאונה קטלנית שהתרחשה בשנת 2012 כאשר מלגזה התהפכה וגרמה למותו של הנהג. התובעים, בהיותם תלויים במנוח, הגישו תביעה נגד קרן קרנית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בדרישה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה כללה גם תביעת השבה של המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) נגד קרנית. קרנית, מצידה, שלחה הודעת צד ג' למעסיקו של המנוח ולגורמים נוספים האחראים לכאורה לתאונה. בית המשפט קבע כי המלגזה מהווה "רכב מנועי" והתאונה היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. עוד נקבע כי המנוח היה בעל רישיון נהיגה מתאים ובעל היתר לנהוג במלגזה. לכן, לעיזבון המנוח (יורשיו) יש זכות לתבוע פיצויים. השופט ניתח בהרחבה את הבעלות על המלגזה, והגיע למסקנה כי היא שייכת למעסיקו של המנוח, והרכב שימש לצרכים עסקיים. משכך, קבע השופט כי השימוש של המנוח במלגזה היה מותר. בנוסף, נקבע כי למל"ל אין זכות חזרה כנגד קרנית מאחר והמלגזה הייתה רכבו של המעסיק, והתאונה אירעה בשירות המעסיק. המעסיק היה אחראי לביטוח הרכב אך לא עשה כן. באשר לגובה הנזק, קבע בית המשפט את שכרו החודשי של המנוח על 9,000 ₪ ואת שכרה של האלמנה על 2,000 ₪. סך אובדן התמיכה בעבר ובעתיד חושב כ-2,268,173 ₪. נזקים לא ממוניים, הוצאות קבורה ואובדן שירותי בעל ואב הביאו את סך הנזק ל-2,680,032 ₪. בניכוי התשלום התכוף והפיצוי של המל"ל, נקבע כי הפיצוי בו חייבת קרנית עומד על 918,624 שקל. קרנית חויבה לשלם לתובעים סכומים מצטברים של 918,624 ש"ח פיצוי, 139,722 ש"ח שכר טרחת עורך דין ו-715 ש"ח בגין שכר טרחה ראשון. המעסיק (צד ג' מס' 1) חויב לשפות את קרנית בגין הסכומים שהיה עליה לשלם לתובעים, לרבות הוצאות משפט. התביעות כנגד הצדדים השלישיים האחרים נדחו ללא צו להוצאות.