עת"מ 59111-09-16

תקציר

פסק הדין דן בערר 82/16, בעניין היתר בניה שניתן לאלגאווי בתיק בנייה 200838. הערר הוגש על ידי שדה, שטען כי ההחלטה להעניק לאלגאווי היתר בנייה אינה עומדת בתקני חניה, ואין בה מספיק מקום בין חניות לדירות, כמו גם שטח לא מספיק בין הגדר הדרומית לבניינים. בנוסף, טען שדה כי בקשתו של אלגאווי להיתר לא פורסמה כראוי, וכי הוועדה המקומית קיבלה את החלטתה על סמך בקשה מתוקנת שונה מזו המקורית. ועדת הערר דחתה את טענותיו של שדה וקבעה כי התקיימו דרישות החניה והחניה, וכי התיקון לבקשתו של אלגאווי עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות של ועדת הערר ואין צורך לפרסמו שוב משום שלא מדובר בשינוי משמעותי. כמו כן, מצאה הוועדה כי שדה היה מודע לכך שהוועדה המקומית אישרה בקשה מתוקנת, וכי טענותיהם בדבר היעדר דיון בתכנית אינן מדויקות. עוד ציינה הוועדה כי טענותיו של שדה בנוגע למדידת שטחם במפה, ותמליל השיחה עם גב' חלפון, היו יכולות לעלות במהלך הערר אך לא היו. הוועדה קבעה כי הבקשה להיתר בנייה של אלגאווי, כפי שתוקנה במהלך דיוני הוועדה המקומית וכללה את דרישותיו של שדה, היא זו שנדונה בוועדת הערר. מאחר שלא נפל פגם מהותי בהליך הגשת הבקשה ולא היה צורך בפרסום נוסף, החלטת ועדת הערר לדחות את ערעורו של שדה הייתה מוצדקת. התנהלותם של העותרים הוטלה בספק, שכן הם היו מודעים לכך שהבקשה המתוקנת משלבת את דרישותיהם אך המשיכו בערעור. בנוסף, הוועדה לא מצאה כל הצדקה לטענתו של שדה כי שינוי בהסדרי החניה, מרחקי הבנייה או מיקום הגדר מהווה שינוי מהותי המחייב פרסום מחדש, שכן הסעד המבוקש התייחס רק למספר יחידות הדיור. מטרת הפרסום, להבטיח שהמתנגדים יוכלו להגיש התנגדויות, כבר הוגשמה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הוא אינו פועל כערכאת ערעור בקבלת החלטות מנהליות, אלא בוחן את סבירות ההחלטה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינם של שלושת המשיבים.