ת"צ 17154-12-16

תקציר

המחלוקת היא על סיווג סוג מסוים של שלט ועל האגרה המקבילה שעיריית ירושלים גובה מבעלי עסקים. העירייה מסווגת שלטים מסוימים כ"מודעות", ומחייבת את בעלי העסקים לשלם אגרה שנתית של 4,200 שקל למ"ר. לטענת התובעת, יש לסווג שלטים אלה כ"שלטים" או "שלטי פרסום", אשר כרוכים בתשלום שנתי נמוך בהרבה של 250 ₪. השלטים המדוברים הם צגים ממוחשבים ומוארים העוברים על מספר מצומצם של מוצרים הנמכרים בחנות. התוכן משתנה כל כמה חודשים. העירייה מצדיקה את התשלום הגבוה יותר עבור "מודעות" על סמך תדירות שינויי התכנים, מגוון אפשרויות התוכן ואפקטיביות הפרסומת. עם זאת, השופט קובע כי ההגדרות בחוק העזר אינן תומכות בסיווגה של העירייה. על פי חוק העזר, "מודעות" אינן תלויות בעסק ספציפי וניתן להציגן רק במקומות שנקבעו מראש. הם אמורים להיות זמניים. לעומת זאת, "שלטים" או "שלטי פרסום" קשורים לעסק ספציפי ומוצגים באופן קבוע או ארוך טווח. מכיוון שהשלטים שבמחלוקת קבועים בכניסה לבית העסק, יש לסווגם כ"שלטי פרסום". לפיכך, השופט מאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, וקובע כי סביר להניח שהעירייה חרגה מסמכותה בכך שגבתה אגרה שלא כדין. השופט מורה לעירייה לשלם למבקש 25,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.