תנ"ג 24701-02-19

תקציר

המבקשת, שכיהנה בעבר כיו"ר דירקטוריון החברה המשיבה (אורט), מבקשת אישור להגשת תביעה נגזרת מטעמה נגד המשיב השני, מר פלג, המכהן כמנכ"ל החברה משנת 2002. לטענת המבקש, פלג התקשר בשם אורט בהסדרים פנסיוניים, שהיו נגועים בניגוד עניינים, ללא אישור איברי החברה ובאופן שהסתיר את קיומם. ההסדרים נוגעים לזכויות פנסיוניות של עובדים ותיקים, בהם פלג, ולטענת המבקשת מדובר בהעברת מיליוני שקלים מקופת החברה. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה משום שהמבקש כבר אינו בעל מניות או דירקטור בחברה, ומשום שעילת התביעה הנטענת התיישנה. עוד הם טוענים כי המבקשת אינה מתאימה לשמש כתובעת נגזרת, וכי החלטת החברה שלא להגיש תביעה נגד פלג היא סבירה ויש לכבד אותה על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת המבקש. ראשית, עילת התביעה שהיתה לארגון אורט נגד פלג התיישנה, שכן היא הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, והמבקש לא הוכיח כי חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות. המבקשת לא הוכיחה כי אורט לא ידעה את העובדות המהוות את עילת התביעה, וכי בורות זו נבעה מכך שפלג הטעה אותה ביודעין. נקבע כי המבקש, שהיה יו"ר הדירקטוריון, ידע את העובדות המהוות את עילת התביעה, וכי גם גורמים רלוונטיים אחרים בחברה ידעו אותן. עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח כי פלג הטעה את החברה ביודעין, בין במעשה ובין במחדל. בנוסף, קבע בית המשפט כי המבקש מצוי בניגוד עניינים, שכן התביעה מתייחסת, בין היתר, להתנהלות דירקטוריון החברה, שהמבקש היה חבר בו, וקבלתה עלולה לחשוף אותו לתביעה אפשרית. גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה לאישור. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח קיומה של עילת תביעה של אורט נגד פלג, שכן זכותו של פלג לפנסיה לפי שיטת שלוש השנים עוגנה בהסכם העבודה האישי שלו, ולא הייתה תלויה בהסדרים עם קרן הפנסיה. לפיכך, ההסדרים משנת 2002 לא העניקו לפלג זכויות חדשות, והאישור הנדרש בחוק לעסקאות שבהן לנושא משרה יש עניין אישי לא נדרש במקרה זה. לאור האמור, נדחתה הבקשה לאישור תביעה נגזרת. המבקש חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים 30,000 ₪ בגין הוצאותיהם.