עב"ל 54603-11-14

תקציר

הערעור נדחה משום שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בגורם המיקרוטראומה. על פי פסיקות קודמות, תיאוריית המיקרוטראומה מאפשרת לעובדים שאינם יכולים להצביע על תאונת עבודה ספציפית או מחלת מקצוע לטעון כי הליקויים הפיזיים שלהם נגרמו כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות בעבודה. כדי לקבוע את הגורם למיקרוטראומה, על העובד להוכיח שלושה יסודות: ראשית, בסיס עובדתי לביצוע תנועות חוזרות ונשנות; שנית, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הפגיעה הגופנית בהן; ושלישית, שכל אחת מהתנועות הללו גרמה לפגיעה קלה שהצטברה לכדי ליקוי גופני. עבודתו של העובד חייבת לכלול תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ותנועות אלו חייבות להתבצע בתדירות גבוהה לאורך תקופה ממושכת. במקרה דנן, עבודתו של התובע כללה פעולות שונות, לרבות נשיאה והרמה, הליכה, עמידה וכיפוף, אשר לא היוו תנועות חוזרות כהגדרתן בפסקי דין קודמים. כמו כן, חלו הפסקות משמעותיות בעבודתו של התובע במסעדה עקב היעדרותו בחו"ל, במהלכן ייתכן שמאמצים פיזיים חלופיים גרמו לו לפגיעה בגב. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את קיומם של אירועים חוזרים או את משכם הממושך, ולכן תביעתו בגין מיקרוטראומה נדחתה. החלטה זו מחזקת את היקפה המצומצם של דוקטרינת המיקרוטראומה ומצביעה על כך שעבודה פיזית קשה לבדה אינה מספיקה כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין עבודה לליקוי.