ד"נ 30/67

תקציר

החלטת הרוב של בית המשפט היא לקיים את פסק הדין בערעור, תוך תיקון ההכרזה כפי שהוצע על ידי השופט לנדוי. פסק דין זה הוא ביחס למחלוקת על עיקול דירה שנרכשה על ידי קונה, ששילם את מלוא המחיר, אך לא נרשמה על שם הרוכש. בית המשפט מצא כי זכותו ההוגנת של הרוכש בנכס קודמת לטענת העיקול, שכן בעל העיקול לא היה קונה בתום לב ובעל ערך יחסי. יתר על כן, העיקול עצמו לא היווה שעבוד על הנכס ולא יכול היה לגבור על זכותו ההוגנת הבלתי רשומה של הרוכש. השופט זוסמן חלק על כך, וטען כי לנושי החייב צריכה להיות עדיפות על פני הנכס של הרוכש. החלטת הרוב התבססה על העיקרון לפיו נכסי החייב זמינים רק לפירעון חובותיו של החייב, ובמקרה זה הדירה שייכת לקונה ולא למוכר. לכן, הנושים לא יכלו לתבוע את רכושו של הקונה. באשר לטענה כי הרוכש התרשל בכך שלא דאג למועד העברה מוקדם יותר או רשם הערת אזהרה, מצא בית המשפט טענות אלה חסרות תימוכין, והדגיש כי הרוכש אינו אשם בכך שלא מילא אחר עצות שכמעט ולא ניתן היה לבצען. בנוסף, נמצא כי סוגיית המשכנתא על הנכס אינה קשורה למקרה הנדון. לבסוף, בהחלטת הרוב הודגש כי זכויותיו של בעל העיקול אינן יכולות לגבור על זכויותיו השוויוניות של הקונה, והכרזת פסק הדין תתוקן כך שתשקף זאת. בדיון הנוסף חויבו המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 750 ל"י.