ע"א 544/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לתוקפה של תקנה 2ב לתקנות המכס (הערכת טובין), העוסקת בחישוב שווי טובין מיובאים לצורך הטלת מכס, מס קנייה ומע"מ. התקנה מחייבת תוספת של 10% לערך הטובין המיובאים על ידי סוכן שאינו בלעדי, מעבר לערך המוסף לטובין המיובאים על ידי סוכן בלעדי. המשיבים, שייבאו טובין אך לא היו סוכנים בלעדיים, נדרשו לשלם מסים על פי התקנה. הם שילמו את המסים במחאה וערערו לבית המשפט המחוזי בטענה כי התקנה סותרת את החקיקה העיקרית - פקודת המכס [נוסח חדש]. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה והכריז על התקנה כחסרת תוקף. המדינה ערערה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור והותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. בית המשפט קבע כי התקנה סותרת את הוראות הפקודה, שקבעה את שווי הטובין לפי "המחיר המקובל" - המחיר שניתן היה להשיג עבורם במכירה בשוק הפתוח. התקנה לא אפשרה להתחשב בנסיבות העסקה הספציפית, ויצרה הבחנה פסולה בין סוגים שונים של יבואנים. בנוסף, נקבע כי לא ניתן ליישב את התקנה עם החוק המסמיך, ולכן היא אינה תקפה.