עת"מ 14653-06-12

תקציר

עניינה של העתירה הנדונה בזוג נשוי, כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי והשני שוהה בלתי חוקי. האחרון מבקש אזרחות ישראלית. יש לדחות את העתירה משני טעמים. ראשית, בכל הנוגע לניקיון, העותר הזר הפגין זלזול עקבי בחוק וברשויות המוסמכות. הם נכנסו למדינה באופן בלתי חוקי, העלו טענות שווא והתעלמו מהוראות יציאה רבות. הם מסרו מידע כוזב לרשויות, ולא ניתנו הסברים מספקים להתנהלותם. חוסר שפיות זה הוא סיבה מספקת לדחות את העתירה. שנית, אין גם עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת בנוגע לבקשת האזרחות. הנטל הוא על העותרים להוכיח את כנות נישואיהם, אך הם לא הצליחו להביא ראיות מספיקות. הפרדתם, תלונותיו הקודמות של העותר על אלימות ומצגי השווא שלהם לרשויות תורמים כולם לקביעה זו. העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, והחלטות הרשות המינהלית סבירות. בקשת האזרחות שלהם, אם כן, נכשלת. פסק דין זה מתבסס על התמונה הכוללת, המצביעה על חוסר כנות ואמת בנישואין הנטענים. זאת ועוד, השופטת מדגישה כי טענות העותרים אינן מצדיקות התערבות בשיקול דעתם של המשיבים, ואף אינן מצביעות על חוסר סבירות קיצוני או חוסר מידתיות בהחלטה. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם למשיב סכום נמוך יחסית בהוצאות.