ע"פ 2771/02

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני ערעורים על הרשעה בתיק מורכב של קשירת קשר להונאה. המערערת מס' 1 ביקשה להגיש ראיות נוספות בערעורה, אולם בקשה זו נדחתה משום שלא עמדה בתנאים להגשת ראיות נוספות בערעור, והראיות לא היו משנות את תוצאת החלטת בית משפט קמא. גם הערעור על ההרשעה נדחה מאחר שהיו ראיות משמעותיות למעורבותו של המערער בקשירת הקשר. המערערת מס' 2 חלקה על קביעתו של בית משפט קמא כי ידעה על מהותה המרמית של העסקה. בית המשפט בחן ביסודיות את הטענות שהוצגו והגיע למסקנה כי קיימות ראיות נסיבתיות כבדות משקל מספיקות לתמיכה בממצאי בית משפט קמא בדבר מעורבותו המודעת של המערער בקנוניה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי מעורבותם הייתה כסייעת בלבד, ואישר את תפקידם כמבצעים משותפים בשל התפקיד המרכזי שמילאו בתכנון וביצוע המרמה. שני המערערים טענו כנגד חומרת עונשם, תוך שהם חולקים על המשקל שניתן לחלוף הזמן ועל נסיבותיהם האישיות. בית המשפט הכיר בהליכים הממושכים, אך לא ייחס חשיבות רבה לתרומת המערערים לעיכובים. בית המשפט אישר את גזר דינו של בית משפט קמא, ומצא כי הוא מאזן כראוי בין הצורך בעונש מחשבתי לבין הגורמים המקלים שהוצגו. לפיכך, הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחו. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.