פ"א 16110-01-11

תקציר

הערעור על זיכויים של המערערים מהאישומים הנוגעים לשימוש בלתי מורשה לכאורה במקרקעין לטובת פארק אירועים מתקבל. המסמך העיקרי הקובע את השימוש המותר בקרקע המדוברת הוא תב"ע ח/3/29 ותכנית מתאר מקומית ח/2/10. טענת המשיב כי השימוש המיועד בתכנית הוא "דבר חקיקתי" מתקבלת. ייעודה של התכנית הינו רשימה סגורה ואינו כולל הפעלת פארק אירועים. עם זאת, פרשנותם של המערערים כי התכנית אפשרה שימוש כזה נמצאה סבירה, בהתחשב בכך שהמדינה עצמה אישרה שימוש מפורש דומה בהסכם פיתוח בשנים 2002 ו-2008, והמועצה האזורית חוף השרון העניקה רישיון עסק לפארק אירועים במקום. זאת ועוד, המערערים פנו לייעוץ משפטי התומך בפרשנותם והמשיב לא נקט כל פעולה למניעת הפעלת פארק האירועים טרם הגשת כתב האישום. משכך, יש משקל לאמונתם של המערערים כי השימוש במקרקעין הותר להם. פעולות סותרות של זרועות שונות של המדינה, כאשר אחת מתירה והשנייה אוסרת על אותה פעולה, יכולות להיחשב כפגם בהתנהלות המדינה, והמערערים רשאים להפעיל את ההגנה הקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. בנוסף, פרשנותם של המערערים לשימוש המותר במקרקעין מקימה את ההגנה לפי סעיפים 34ח(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, בדבר טעות במצב העניינים, שכן נקטו בכל האמצעים המתאימים לקיום החוק. לבסוף, טעותם של המערערים בדבר השימוש המותר במקרקעין נחשבת לטעות עובדתית, המשמשת הגנה, שכן היא מתייחסת לרכיב של העבירה לפי סעיף 204 לחוק העונשין. הערעור מתקבל, והמערערים זוכו מכל אשמה, כאשר פארק האירועים הורשה לפעול במתכונתו הנוכחית עד ליום 30.4.2013, עקב גילוי מחדש של עמדתה לאחרונה של המדינה בנוגע לשימוש המותר בקרקע.