סע"ש 60131-02-16

תקציר

התובע, עובד ניקיון, תבע את מעסיקו לפיצויים והטבות שונות הקשורות להעסקתו. תקופת ההעסקה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר התובע טען כי עבד 13 חודשים והנתבעת טענה מנגד כי מדובר ב-11 חודשים בלבד. בית הדין צידד בנתבעת, וקבע כי הסכם ההעסקה וראיות נוספות תמכו בפרק הזמן הקצר יותר. השופטת פסקה גם במספר עניינים נוספים השנויים במחלוקת הנוגעים לתחולת צו הרחבה לענף הניקיון, פיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו ופיצויי פיטורים, היעדר הודעה מוקדמת לעובד ותביעות שונות בגין תשלומים הנוגעים לימי חופשה, הבראה, דמי נסיעה ותלושים. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע 8,048 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מיום 15.6.2015. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 1,201 ₪ בגין הפרש דמי ההבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מיום 1.11.2015. כמו כן נפסקו לתובעת 3,091 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו, כאשר הפרשי הצמדה וריבית נצברו מאז סיום ההעסקה ביום 1.11.2015. כמו כן, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, כאשר הפרשי ההצמדה והריבית יחושבו מהיום. להחלטה הגיעו נציגת ציבור העובדים שושנה סוזן סמק ונציגת ציבור המעסיקים שרה אבן, והשופט, דורי ספיבק, שנתן את פסק הדין בהיעדרם של הצדדים. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, בבית הדין הארצי.