דב"ע לט/24 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של חוק שעות עבודה ומנוחה ויחסי הגומלין שלו עם הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העסקתם של עובדי בתי הזיקוק. החוק נועד להבטיח את זכויות העובדים למנוחה שבועית, לקבוע מגבלות על שעות העבודה ולאזן את נטל העבודה במשמרות. היא גם מחייבת העלאת שכר עבור עבודה בשעות נוספות. המקרה שלפנינו מתמקד בשאלה האם עובדי בתי הזיקוק זכאים לתוספת שכר עבור השעה השמינית של עבודה במשמרת לילה, מעבר למה שנקבע בהסכם הקיבוצי. בית הדין פותח באישור עליונות החוק כמקור לזכויות עובדים, שהסכמים קיבוציים יכולים רק לבנות עליהן. הוא מבהיר את הוראות החוק בדבר שעות עבודה, שעות נוספות ואת כוונת המחוקק העומדת מאחוריהן. לאחר מכן, היא מפרשת את ההסכם הקיבוצי הרלוונטי, ומדגישה כי הוא חל על כלל העובדים, כולל עובדי משמרות. ההסכם עצמו קובע תוספות שכר שעות נוספות, מה שתומך ברעיון שהשעה השמינית של עבודת הלילה היא אכן שעות נוספות. בית המשפט דן גם בתפקידו של "ההקשר התעשייתי" בפרשנות הסכמים קיבוציים, וקובע כי הוא מהווה כלי משני לפרשנות, הכפוף להוראותיו המפורשות של ההסכם. ביישום עיקרון זה על המקרה הנוכחי, בית הדין מוצא כי ההסכם הקיבוצי תומך בתביעת העובדים לתוספת שכר עבור השעה השמינית של משמרות הלילה. ככלל, פסק הדין מחזק את ההגנות החוקיות המוקנות לעובדים, מבטיח את זכויותיהם לפיצוי הוגן ולמנוחה, תוך הכרה בתפקידם של הסכמים קיבוציים בהעצמת זכויות אלה. ערעורה של חברת בתי הזיקוק נדחה, והם נדרשים לשלם הוצאות ואגרות הכרוכות בערעור.