ת"א 1101/04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין שני בעלי מניות בחברה המספקת שירותי הסעות, חיים דנין, שהחזיק ב-40% מהמניות, ויאיר גוזי, שהחזיק ב-60% הנותרים. הסכסוך התעורר בשל חילוקי דעות על ניהול החברה וכספים שנמשכו מהחברה לשימוש אישי. דנין, המנכ"ל, הואשם כי משך סכומי כסף ניכרים מחשבון החברה לצרכיו הפרטיים ולצרכיה של אשתו, עליזה דנין. בנוסף, טען גוזי כי דנין הקים חברה מתחרה, והעביר אליה את עסקיה ולקוחותיה של החברה המקורית. בעקבות זאת ביקש גוזי להחזיר לעצמו את השליטה בחברה, והדיח את דנין מתפקידו כדירקטור. הדבר הוביל את דנין להגיש תביעה לצו מניעה קבוע שימנע מגוזי לבצע עסקאות בשם החברה. בתגובה, הגישו גוזי והחברה תביעה נגדית, בטענה למעילה, הפרת חובת אמונים ושימוש לרעה בכספי החברה על ידי בני הזוג דנין. בית המשפט דחה את תביעתה של דנין לצו מניעה קבוע, וקבע כי פעולותיה של גוזי היו כדין והונעו לטובת החברה. באשר לתביעה שכנגד, קיבלה השופטת את טענותיו של גוזי כי דנין גזל את כספי החברה. דנין חויב להחזיר לחברה 570,504 שקל בגין הוצאות שונות שנגרמו לו ולטובתו האישית, לרבות רכישות בכרטיסי אשראי, משכורות עובדים פיקטיביות והוצאות ביטוח ואחזקה לרכבה הפרטי של עליזה דנין. בנוסף, קבע בית המשפט כי דנין הפר את חובת האמונים שלו בכך שהעביר את לקוחות החברה לחברה המתחרה החדשה שהוקמה. דנין חויב לשלם פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין פעולה זו. בנוסף, בית המשפט פסק לטובת התביעה שכנגד כנגד יוסף בן נון, הנתבע שכנגד, בגין הפרת חוזה השכירות של החברה, ופסק לחברה פיצוי חוזי בסך 1,500 ₪. לבסוף חויבו בני הזוג דנין לכסות את הוצאותיה המשפטיות של החברה, בסך 70 אלף שקל. צווי המניעה הארעיים שהוטלו במהלך התיק אושרו, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 14.12.06.