רע"א 5477/22

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לחייב את המשיבים להפקיד ערבות להוצאות, בנימוק שבקשה כזו אינה יוזמת בדרך כלל על ידי בית משפט קמא. על פי תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובע, ולא נתבע, לתת ערבות להוצאות הנתבע, הן להבטחת עלויות אלה והן להרתעה מפני תביעות סרק. עם זאת, במקרה זה, הבקשה הופנתה באופן שגוי, שכן היא צריכה להיות מוגשת נגד תובע על ידי נתבע, מה שהוביל לדחייתה. ההחלטה משקפת את התכלית הכפולה של הבטחת נטל הנתבעים שלא בצדק תוך מניעת פעולות משפטיות פוגעניות. בנוסף, התיק עסק בבקשה למתן רשות ערעור על אגרה בגין הגשת הודעת צד ג', המחייבת תגובה רשמית עד למועד שנקבע. בית המשפט קבע תנאים ספציפיים להגשת תגובות אלה, והדגיש כי אי עמידה במועד כמוה כאי עמידה בו. בסופו של דבר, נדחתה הבקשה להבטחת ההוצאות, בעוד סוגיית פיקדון שכר הטרחה נותרה פתוחה, מבלי שנפסקו הוצאות כנגד המשיבים נוכח המצב הקיים.