בע"מ 4699/08

תקציר

במקרה הנדון, הצדדים נישאו בשנת 1980 והתגרשו בשנת 2000, במהלכה התגוררו בדירה שרובה בבעלות משפחת המשיב. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי למבקש אין זכויות קנייניות בדירה זו, אך המשיב נדרש לפצות את המבקש בגין מחצית משיפוץ הדירה. כל צד שמר לעצמו את נכסיו הכספיים, וערעורו של המבקש לזכאות נוספת נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. מעצרו הוארך על מנת לבחון חלוקה הוגנת של הזכויות הסוציאליות, וכתוצאה מכך מונה אקטואר וניתנה הוראה למשיב להעביר סכומים מסוימים מפנסיה שלו למבקש. ערעורו הנוסף של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שהוא קובע בדעת רוב כי חריגות מחלוקת שווה בנכסים מחייבות נסיבות חריגות. אחד השופטים הציע כי חלוקה לא שוויונית עלולה להותיר את המבקש ללא תמיכה, אך דעה זו לא התקבלה. חרף טענת המבקשת כי חלוקה שוויונית אינה צודקת וכי יש להחיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בשל אמצעיו הכלכליים של המשיב, מצא בית המשפט העליון כי טענותיה של המבקשת אינן נתמכות באופן עקבי בראיות ופסק כנגד ערעורה על שומה חוזרת, תוך שהוא מציין כי הנכסים אינם מצדיקים סטייה מחלוקה שווה על פי הדין הקיים.