ת"א 3312/05

תקציר

התיק סובב סביב תובע שתבע מספר נתבעים על נזקים לאחר נפילה בשוגג. המחלוקת העיקרית היא האם האירוע מהווה "תאונת דרכים" שחל עליה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או תאונה כללית שחלה עליה פקודת הנזיקין. השופט ניתח בהרחבה את הראיות, העדויות והסתירות בנוגע לסיבת התאונה. הם מצאו כי גרסתו הראשונית של התובע לאירועים, שכללה נפילה שנגרמה מחומרי בניין על המדרכה, הייתה אמינה יותר מהגרסה המאוחרת יותר שניסתה לקשור את התאונה למשאית חולפת. השופטת הטילה ספק באמינותה של התובעת, וציינה סתירות ותוספות בהודעותיה המאוחרות. הם גם סברו כי עדותה היחידה של התובעת אינה אמינה, במיוחד נוכח היעדר פרטים מסוימים וחוסר אמינותה כאשר עומתה עם עובדות סותרות. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי התאונה נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים. הם העדיפו את גרסתה הראשונה של התובעת, וקיבלו את העובדה שהיא נפלה בגלל חצץ ואבנים על המדרכה. השופט לא מצא קשר סיבתי בין המשאית לתאונה וביקר את יחסו של התובע לנהג המשאית, וקבע כי הוא בלתי מתקבל על הדעת. בנוסף, השופט מצא את גרסת הנתבעים לאירועים סבירה, ובפרט את עדותו של מר ששון, מנהלו של הנתבע מס' 3, ששמע על התאונה ואישר כי היא התרחשה באתר הבנייה. בסופו של דבר פסק השופט נגד התובעת, דחה את התביעה והורה לה לשלם לכל קבוצת נתבעים הוצאות בסך 1,500 ₪ ו-4,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין. ההחלטה פירטה גם את האפשרויות העומדות בפני התובעת להמשך ההליכים לפי פקודת הנזיקין, לרבות האפשרות לתקן את כתב התביעה ולהסדיר חוות דעת רפואיות. פסק דין זה, שניתן ביום 27.4.2008, בהיעדרם של הצדדים, מסמל את החלטת בית המשפט לסווג את האירוע כתאונה כללית ולא כתאונת דרכים, בעלת השלכות על הצדדים המעורבים ועל ההליכים המשפטיים.