ת"א 2808-09-09

תקציר

התובע, עובד במרפאת הנתבעת, הגיש תביעה נגד מעסיקו, בעל המרפאה (נתבע 1) ונתבעים נוספים לרבות ספק הכיסאות, בדרישה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מנפילה לאחור מכיסא עליו ישב במהלך שעות העבודה. לא ניתן היה לבדוק את הכיסא המדובר מכיוון שהוא כבר לא היה זמין. התובע טען כי הכיסא היה פגום וכי הנתבעים התרשלו. בית המשפט בחן האם קיימת חובת זהירות בין הצדדים ומצא כי לכל הנתבעים חלה חובת זהירות מושגית כלפי התובע. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי הפגם הנטען בכיסא לא הוכח, והגורם הסביר ביותר לתאונה היה אופן הישיבה וההישענות של התובע לאחור על הכיסא. הכיסא היה סטנדרטי ולא היווה סיכון חריג, והנתבעים לא התרשלו באספקתו. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כל פגם בעיצוב הכיסא או ליקוי כלשהו. השופט הגיע למסקנה כי נפילתו של התובע לא נגרמה כתוצאה מפגם או רשלנות כלשהי מצד הנתבעים. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים, למעט הנתבע 4, הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ושכ"ט עו"ד.