רע"פ 10259/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המבקש הורשע בפגיעה בפרטיותם של אחרים ובחדירה שלא כדין לחומר מחשב. גזר הדין המקורי כלל מאסר על תנאי, פיקוח וקנס. המבקשים ערערו על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי אמנם זיכה אותם מחלק מהאישומים, אך הותיר את רוב ההרשעות על כנן. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער לבית משפט גבוה יותר, בטענה כי מעשיו נעשו בטעות ואינם מהווים עבירה. עוד טענו כי הערכאות הנמוכות טעו בכך שלא אפשרו להם להציג הגנה משפטית וכי היה מקום לתת משקל רב יותר לנסיבות האישיות שלהם. המשיב טען, לעומת זאת, כי הבקשה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור, וכי הטענות שהוצגו כבר נדחו על ידי שתי ערכאות. לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט בית המשפט העליון לדחות את הבקשה, שכן היא לא העלתה סוגיות כלשהן מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים וטענות המבקש לא היו מוצדקות. בית המשפט אישר את רוב הרשעותיה של הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש את חומרת החדירה החוזרת ונשנית לתיבת הדואר של המתלוננת ללא הסכמה. עוד נקבע כי אין להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, וכי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן מצדיקות את ביטול ההרשעה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.