ת"א 37310-07-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד ביניים שביקשו התובעים, שלא הצליחו לשכנע את השופט לפסוק לטובתם בעניין העיקול הזמני של נכסים השייכים לנתבעים. התובעים – פוזיטאנו בע"מ ואדם המכונה מר אוחנה – התקשרו בהסכמים שונים הנוגעים לפיתוח וחלוקה של מקרקעין, שנחתמו בתאריכים 12.6.2011, 24.11.2011 ו-29.2.2012. הסכמים אלה, שעניינם חלוקת שטחים ושינויי ייעוד, לא נחתמו אישית על ידי המשיבה הראשונה, שאת אחריותה ביקשו המבקשים. לצורך הבקשה בחן השופט את ההסכמות ומצא כי גרסת המשיבים לאירועים סבירה יותר באשר למשמעותו המשפטית של הסכם ההקצאה והשפעותיו על סכום הפיצוי המוסכם. השופטת לקחה בחשבון גם את טענות המשיבים בדבר הימנעותם של המבקשים מלהציג תכניות לפרויקט במועד או לבצע שינויים שהתבקשו על ידי המשיבים, דבר שהשפיע עליהם לרעה. המבקשים טענו כי המשיבים עלולים לנסות ולהכשיל את ביצועו של כל פסק דין אפשרי, בהתחשב בהתנהגותם בעבר. עם זאת, הראיה היחידה שהוצגה כדי לתמוך בטענה זו – דו"ח חקירה לא חתום – נקבעה כבלתי קבילה וחסרת אמינות. המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס חשש שהמשיבים יכבידו על נכסיהם או יבצעו מעשי מרמה. בינתיים, תצהיר המשיבים, שפירט נזק פוטנציאלי משמעותי ובלתי הפיך אם הבקשה תתקבל, נותר ללא עוררין מצד המבקשים. השופט הדגיש את הצורך לכבד את הזכות החוקתית לקניין ואת הדרישה לראיות מוצקות כדי להצדיק פגיעה בזכויות אלה. בשל ספקות בדבר אחריותו האישית של המשיב, הגיע השופט למסקנה כי ראיות המבקשים אינן מספיקות בשלב זה. משכך, נדחתה הבקשה לעיקול זמני, והמבקשים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך של 15,000 ₪ בתוך 30 יום.