תה"ג 44925-08-10

תקציר

מדינת ישראל קיבלה בקשה מממשלת צרפת להסגיר שני אזרחים ישראלים שנעצרו בצרפת בגין עבירות סמים ולאחר מכן נמלטו לישראל. הרשויות הצרפתיות סיפקו ראיות מספיקות לכך ששני המשיבים היו מעורבים בייבוא, סחר, הובלה, החזקה בלתי חוקית וקבלה של קוקאין. הם נעצרו ושוחררו בצרפת, אך הפרו את תנאי שחרורם ונמלטו מהמדינה. כמעט שמונה שנים לאחר מכן, לאחר הליך ארוך וממושך, עצרו הרשויות הישראליות את המשיבים וביקשו את הסגרתם. המשיבים טענו כי יש לדחות את בקשת ההסגרה בשל השיהוי המוגזם, שיקשה עליהם להתגונן, וכי המדינה לא הודיעה להם על החלטת הרשויות הצרפתיות להעמידם לדין שלא בפניהם. עוד טענו כי נכנעו בפועל לרשויות הישראליות עם שובם לארץ, וכי המדינה התחייבה שלא להסגירם. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. בית המשפט קבע כי בעוד שניתן היה לטפל בבקשת ההסגרה במהירות רבה יותר, השיקולים בעד ההסגרה גברו על אלה שכנגדה. זאת ועוד, טענת המשיבים בדבר הבטחה שלטונית לא הייתה משכנעת, והם לא נכנעו בפועל לרשויות. לפיכך נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והכריז על המשיבים כברי הסגרה לצרפת.