רע"א 15970-05-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ) ברע"א 15970-05-26** **מבוא:** ההחלטה של בית המשפט העליון דנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר סיווג את הערעור שהגישה המבקשת כחל על "החלטות אחרות" הדורשות רשות ערעור, ולא כערעור בזכות. ליבת המחלוקת נסובה סביב פרשנות תקנה 137(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הנוגעת למועדים להגשת ערעור על החלטות שניתנו במעמד צד אחד. **רקע עובדתי ותמצית טענות המבקשת:** המשיב הגיש תביעה כספית נגד המבקשת. לאחר שלא הגישה כתב הגנה, ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה. בקשתה לביטול פסק הדין נדחתה בהיעדר התייצבות לדיון, ולאחר מכן נדחו נימוקי ההיעדרות וגם בקשה נוספת לביטול "פסק הדין" מיום 17.11.2025, שסווגה כבקשה לעיון חוזר. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי יש לסווג את הערעור כבקשת רשות ערעור, משום שההחלטה מיום 17.11.2025 אינה פסק דין אלא "החלטה אחרת". כמו כן, נקבע כי ערעור על החלטות קודמות טעון הארכת מועד. המבקשת טענה כי פרשנות זו של בית המשפט המחוזי מתעלמת מתקנה 137(ג) לתקנות, אשר קובעת כי מניין הימים להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד (שהוגשה לגביה בקשת ביטול) נמנה מיום המצאת ההחלטה בבקשת הביטול. לשיטתה, ההחלטה מיום 1.2.2026 היא זו שדחתה את בקשת הביטול, וממנה יש למנות את המועד לערעור בזכות. **עקרונות משפטיים והכרעת בית המשפט העליון:** 1. **רשות ערעור בגלגול שלישי:** בית המשפט העליון הדגיש כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים, כגון העלאת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר נדרש הדבר למניעת עיוות דין. במקרה זה, נקבע כי לא מתקיימים תנאים אלו. 2. **סיווג החלטות והזכות לערעור:** * **החלטה מיום 17.11.2025:** בית המשפט העליון קבע כי החלטה זו, אשר הותירה את פסק הדין המקורי על כנו, אינה בגדר פסק דין אלא "החלטה אחרת" המורה על דחיית בקשת ביטול פסק הדין. * **השלכות סיווג ההחלטה:** על "החלטה אחרת" מסוג זה, אשר אינה פסק דין סופי, לא קנויה זכות ערעור אוטומטית. השגה על החלטה כזו טעונה הגשת בקשת רשות ערעור. * **הבחנה מהותית:** הובהר כי הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי לא כוון כלפי פסק הדין המקורי מיום 12.9.2024, אלא כלפי ההחלטות המאוחרות יותר. 3. **פרשנות תקנה 137(ג) לתקנות:** * **תכלית התקנה:** בית המשפט העליון אישר את תכלית תקנה 137(ג) – לתת אפשרות לבעל דין לערער על החלטה שניתנה במעמד צד אחד, לאחר שניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו בבקשת ביטול, ולמנות את מועד הערעור מיום ההכרעה בבקשת הביטול. * **יישום על המקרה:** עם זאת, נקבע כי התקנה אינה רלוונטית להחלטה מיום 17.11.2025, משום שהיא אינה דחיית בקשת ביטול של פסק דין, אלא דחיית בקשת ביטול של בקשת ביטול, או במילים אחרות – החלטה להותיר את פסק הדין המקורי על כנו. כלומר, בית המשפט העליון פירש את ההחלטה מיום 17.11.2025 כאילו היא מחזקת את פסק הדין המקורי, ולא כהחלטה חדשה שיש לבטל את פסק הדין. 4. **החלטה מיום 1.2.2026:** בית המשפט העליון דחה את טענת המבקשת כי ההחלטה מיום 1.2.2026 היא זו שדחתה את בקשת הביטול, וממנה יש למנות את הימים לערעור בזכות. הסיבה לכך היא כי ההחלטה מיום 17.11.2025 כבר קבעה שהחלטתה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין עומדת על כנה. ההחלטה מיום 1.2.2026 רק אישרה כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה הקודמת. 5. **היעדר פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי:** נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר התבססה על העובדות והדין הרלוונטיים. 6. **השלכות מעשיות:** ככל שהמבקשת עדיין מעוניינת להגיש ערעור על ההחלטות מיום 17.11.2025 ו-8.12.2025, עליה לפעול בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי ולהגיש בקשה להארכת מועד. **עקרונות משפטיים עיקריים:** * **הבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת:** הכרה בכך שלכל סוג החלטה דיון שונה מבחינת זכות הערעור. * **תקנה 137(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי:** פירוש ויישום של התקנה על מצבים ספציפיים, תוך הדגשת היקף תחולתה. * **סמכות בית המשפט העליון לדון ברשות ערעור:** הגבלת ההתערבות ל"גלגול שלישי" למקרים חריגים. * **עיקרון סופיות הדיון:** ההחלטה מחזקת את העיקרון כי החלטות דיוניות, כאשר אינן פוסקות את המחלוקת העיקרית, אינן מעניקות זכות ערעור אוטומטית. **חידושים או דגשים מיוחדים:** * **הדגשת ההבחנה העדינה בין "דחיית בקשת ביטול" לבין "הותרת פסק דין על כנו":** בית המשפט העליון מבחין כי החלטה המורה על הותרת פסק דין על כנו, אינה מהווה בהכרח "החלטה בבקשת ביטול" במובנה המלא לצורך הפעלת תקנה 137(ג) לערעור בזכות, אלא מהווה "החלטה אחרת" הדורשת רשות ערעור. * **יישום מפורש של הלכת "החלטה אחרת טעונה רשות":** ההחלטה מסתמכת על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון בנוגע לערעור על "החלטות אחרות". **סיכום:** בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט העליון קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי כי ההחלטות נשואות אינן פסק דין, אלא "החלטות אחרות" שהשגה עליהן טעונה רשות ערעור. ניתוח ההחלטה מדגיש את החשיבות של סיווג מדויק של החלטות שיפוטיות לצורך קביעת זכויות דיוניות, ובפרט את הזכות לערער. פרשנותה המצמצמת של תקנה 137(ג) במקרה זה מדגימה כיצד עקרונות הדיון והסדרי הדין נועדו להבטיח התדיינות יעילה והתקדמות הליכים, תוך מניעת התמשכותם שלא לצורך.