ע"ע 1319/00

תקציר

התיק נסוב סביב מעמדם של הסכמים המסדירים יחסי עבודה בין המערערת, מר פונס, לבין המשיבה שיכון ופיתוח. מר פונס הועסק על ידי שיכון ופיתוח בין השנים 1990-1995 וביקש הטבות תעסוקה מסוימות על בסיס הסכמים אלה, שלדעתו היוו הסכמים קיבוציים. עם זאת, בית הדין האזורי קבע כי הסכמים אלה, המכונים הסכמי חנות, הם למעשה הסדרים קיבוציים, שכן הם נחתמו על ידי מועצת העובדים בתל אביב, שעד שנת 1985 לא הייתה לה סמכות לחתום על הסכמים קיבוציים. בית המשפט הורה כי התיק יידון מחדש בבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בתביעתו של מר פונס על פי אמות המידה שהותוו בפסק הדין. הערעור על פסק הדין, שביקש לקבוע את הסכמי החנות כהסכמים קיבוציים, נדחה. עם זאת, בית הדין הכיר בהוראות הסכמים אלה כמחייבות וניתנות לאכיפה, והכיר בהיסטוריה הארוכה של יחסי העבודה הקיבוציים ובכוונת הצדדים לחתום על הסכמים קיבוציים. פסק הדין חיזק את מעמדם המשפטי של הסדרים קיבוציים בילטרליים והדגיש כי בנסיבות מסוימות ניתן לאכוף אותם. מקרה זה תורם להכרה המתפתחת בהסדרים קיבוציים כמחייבים מבחינה משפטית, ומסמן שינוי במשפט העבודה.