עמ"נ 3657-10-19

תקציר

השאלה המרכזית של פסק דין זה סובבת סביב חישוב שומת ההשבחה בעת מתן הקלות בהיתר בניה. בית המשפט מגיע למסקנה כי צדקה ועדת הערר בהחלטתה כי השומה צריכה לכלול רק את השינוי בשווי שנגרם כתוצאה מההקלות. החלטת הוועדה מנומקת בצורך בקשר סיבתי ישיר בין האירוע התכנוני לבין השינוי בשווי הנכס, החסר במקרה זה. המערערת טענה כי יש להעריך את שוויו הנוכחי של הנכס באמצעות בחינת היתר הבנייה בכללותו, לרבות חוסר האפשרות לממש בנייה על פי תכנית גג. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי היעדר קשר סיבתי בין ההקלה לבין חוסר היכולת לממש את הזכויות בתכנית הגג משמע שאין ביניהן קשר. זאת ועוד, טענת המערערת קושרת בין שני אירועי מס נפרדים שאושרו בהיתר, שלא ניתן להצדיקם. בנוסף, התחשבות בזכויות הבנייה שנדחו סותרת את העיקרון של קביעת שווי הנכס על בסיס השימוש הטוב והיעיל ביותר בו. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הערעור, בקובעו כי החלטת הוועדה הייתה סבירה, ומורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב.