עב"ל 439/08

תקציר

בפסק דין זה סקר בית הדין לערעורים את עניינו של המערער בנוגע לסדרה של אירועים מוחיים הקשורים לכאורה לאירועים הקשורים לעבודה. פרופ' אברמסקי זיהה תחילה קשר סיבתי בין אירוע נוירולוגי ביום 25.7.01, בעקבות אירוע עבודה חריג, והציע כי תקופת הנבצרות של המערער אמורה להתפרש על ימים ספורים בלבד. עם זאת, למערערת ניתנה חופשת מחלה עד ליום 31.8.08, אז אירע אירוע מוחי שני, למרות שלא הוכח קשר בין אירוע העבודה לבין האירועים המוחיים שבאו בעקבותיו. פרופ' אברמסקי הדגיש כי "כעס חריף" עלול לגרום לאירוע הראשון ולא זיהה אירועים הקשורים ללחץ לפני שבץ מוחי מאוחר יותר. בית הדין לא מצא פגם בהסתמכותו של בית הדין האזורי על חוות דעת מומחה זו, אשר שללה כל קשר ישיר בין תקרית העבודה לבין אירועים מוחיים מאוחרים יותר. המערערת ביקשה להכיר באירוע המוחי הראשון כגורם דחק לאירועים מוחיים שלאחר מכן, וסיווגה אותו כ"פגיעה נגזרת" הקשורה לאירוע העבודה. עם זאת, קביעת קשר סיבתי כזה נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית על פי תניות משפטיות, ולא של פקיד התביעות. כאן קיבל בית הדין באופן חלקי את הערעור, וביטל את החלטת בית הדין המחוזי על דחיית הקשר הסיבתי בין השבץ המוחי לבין הפגיעה בעבודה, והטיל על הוועדה הרפואית את הסמכות לבחון קשר זה. הוועדה תקבע גם את דרגת הנכות הרפואית ואת אחוזי הנכות כתוצאה מתאונת העבודה. פסק הדין מאפשר לשני הצדדים להגיש חוות דעת רפואיות בשלב הוועדה, ולהגיע למסקנה שכל אחד מהם נושא בהוצאותיו.