בש"א 5107/00

תקציר

במקרה זה, הגיש המבקש תביעה חוזית ונזיקית נגד מ.י., בדרישה לסך של 3,000,000 ₪ בגין תשלומים שלטענתו חייבים לו המדינה בגין סיועו בעבר למ.י. ברשות הפלסטינית. בשל קשיים כלכליים הוא ביקש פטור מאגרת בית משפט, בנימוק שאין לו הכנסה ורכוש מעבר לביתו שלא ניתן למכור ברשות הפלסטינית ולמכונית משנת 1992. התמיכה הכלכלית היחידה שלו מגיעה מבנו בארצות הברית. עם זאת, טענו המשיבים כי הוא לא עמד בקריטריונים לפטור מאגרה לפי סעיף 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות) והפסיקה, ולא הוכיח אי כושר כלכלי או ניסה לגייס כספים במקום אחר. בית המשפט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לאי יכולת כלכלית ולא ניסה לחסל נכסים, כגון רכבו, שנחשב לרכוש בר מימוש. למרות שהכיר בקשייו, ציין בית המשפט את היעדר תביעה מבוססת במלואה לסכום המבוקש. בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעת המבקש לא נראתה חסרת סיכוי, אך סכום התביעה היה מופרז ובלתי מבוסס, מה שהוביל לפטור חלקי משכר טרחה. המבקש היה פטור מתשלום אגרות על סך 1,250,000 ₪ מהתביעה, אך נדרש לשלם את יתרת האגרות בשישה תשלומים החל מיום 15.7.01. אי ציות יביא לדחיית התביעה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 12.6.01.