ע"א 255/89

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעורים על פסק דין שחייב את המערערים לשלם סכום נכבד על סמך כתבי ערבות עליהם חתמו בגין חוב חברה לאגף המכס והבלו. החברה המדוברת נכנסה לפירוק, והמפרק דחה את תביעת החוב מחוסר ראיות, החלטה שלא ערערה עליה. בהמשך נתבעו המערערים על ידי המשיב, ובקשותיהם להתגונן נדחו. ליבת הסוגיה נסובה סביב השאלה האם מוטלת על המערערים ערבות רגילה או חובת שיפוי. בית המשפט בחן את התנאים והאופי של כתבי הערבות, והגיע למסקנה כי הם מהווים ערבויות רגילות, הנשענות על התחייבות החייב כלפי הנושה. למרות סיווג זה, מצא בית המשפט כי דחיית תביעת החוב על ידי המפרק נעשתה ללא סמכות, ולפיכך היא בטלה ואינה מחייבת את המשיב. לפיכך, המשיב עדיין היה זכאי לתבוע את החוב. בית המשפט דחה את טענות המערערים הנוגעות להתיישנות סטטוטורית והגנות אחרות, כגון גניבת טובין לכאורה, שכן הן לא עמדו בדרישות פרוצדורליות ולא סיפקו תשתית עובדתית מספקת. משכך, נדחו הערעורים, ובית המשפט אישר את פסק הדין המקורי נגד המערערים. כל אחד מהמערערים חויב בהוצאות.