דב"ע נז/193 - 3

תקציר

הערעור נדחה על יסוד מספר נימוקים מרכזיים. החלטת בית הדין האזורי התבססה בעיקרה על הסכמת שני הצדדים, שתועדה בדיון, ואפשרה לבית המשפט לתת פסק דין פשרה ללא נימוקים. המערערת השתתפה בהליך זה, בייצוג משפטי, והסכימה לפשרה, מתוך הכרה בכך שלבית המשפט שיקול דעת להכריע בעניין במלואו. הודגש כי פשרות חורגות מעבר לזכאויות משפטיות נוקשות, מגלמות ויתורים הדדיים וקבלת סיכונים; לפיכך, ההבנה בדיעבד כי תוצאה בלתי מזיקה הייתה אפשרית ללא פשרה אינה מצדיקה את ביטול ההסכם. הערך והעידוד של פשרות בהקשרים משפטיים מודגשים, שכן הם תורמים לפתרון מהיר וידידותי של סכסוכים. מתן אפשרות לצדדים לסגת מהסדרים כאלה יערער מנגנון מועיל זה. ככלל, ערכאות ערעור נמנעות מלהתערב בפסקי פשרה אלא אם כן ניכרת טעות ברורה על פניו בפסק הבוררות. במקרה זה, הצדדים הסמיכו במפורש את בית המשפט לפסוק ללא הגבלה, מתוך הבנה של התוצאה האפשרית של מעשיהם. יהיו אשר יהיו ציפיותיו או אמונותיו של המערער, האישור המפורש הבלתי מסויג נחשב כמחייב. לפיכך, מאחר שהמערערת הבינה וקיבלה את שיקול דעתו הבלתי כבול של בית המשפט, הערעור נדחה על הסף, ולא צוין צו להוצאות. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו מרגע שהושגה פשרה, על הצדדים להיות מוכנים לתוצאה כפי שתיקבע על ידי בית המשפט.