ע"פ 815/06

תקציר

המערערים עומדים בפני ערעור על פסק דין הנוגע לצו הריסה מנהלי שהוצא בשנת 2004 לגדר בשטחם בקריית טבעון. בית משפט קמא דחה את בקשתם לבטל את הצו בשנים 2005 ו-2006, והביא את המערער להגיש ערעור לבית משפט גבוה יותר. המערערים טוענים כי הליך הוצאת צו ההריסה היה לקוי, לרבות אי התייעצות משפטית, וכי הם הופלו לרעה משום שקירות התמך של שכניהם לא נהרסו. עוד הם טוענים, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התייחס לטענתם בדבר קשר בין צו ההריסה לבין פרשנות התנאים לקיר התמך שקבעה ועדת הערר. המשיב טוען מנגד, כי צו ההריסה צריך לעמוד על כנו מאחר שהמערערת לא קיבלה היתר בניה לביצוע העבודות. בית המשפט העליון מסכים עם המשיב כי המערערת לא הוכיחה פגמים מהותיים במתן הצו וכי פרשנות התנאים לקיר התמך אינה רלוונטית למקרה הנדון, הנוגע אך ורק לגדר. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי טענות המערערים בדבר אכיפה בלתי שוויונית ביחס לקירות התמך של שכניהם אינן מבוססות ואינן רלוונטיות למקרה זה. כתוצאה מכך, מחליט בית המשפט העליון שלא להתערב בהחלטות בית המשפט קמא ודוחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר את צו ההריסה המנהלי לגדר.