ע"א 1439/05

תקציר

ערעור זה קשור לעסקה סבוכה שהשתבשה. בשנת 1986 פנו המערערים, בעלי רוב המניות בחברת טלסק הנדסה בע"מ, משקיעים שיסייעו בפיתוח מערכת אזעקה ופנו למשיבים. בין הצדדים נחתמו מספר הסכמים, לרבות כתב התחייבות, בו נקבע כי אם תסוכל העסקה על ידי מי מבעלי המניות בהנדסה, ישיבו המערערים את השקעות המשיבים. זמן קצר לאחר מכן הוצא צו מניעה זמני לבקשת חלק מבעלי המניות, שעיכב את העסקה. למרות זאת, המשיכו המשיבים להשקיע בעסקה. בסופו של דבר ביטלו המשיבים את ההסכם ודרשו את השבת השקעותיהם, אך המערערים סירבו. תיק זה מתנהל מזה שנים והגיע פעמיים לבית המשפט המחוזי. השאלה המרכזית בערעור זה היא כיצד לפרש את כתב ההתחייבות עליו חתמו המערערים ומה היקף אחריותם. בית המשפט מגיע למסקנה כי חבות המערערים משתרעת רק על הכספים שהושקעו על ידי המשיבים בתקופה התקפה של כתב ההתחייבות, שהסתיימה במועד מתן צו המניעה השלישי. טענת המשיבים כי המערערים אחראים גם להשקעות שבוצעו לאחר מועד זה נדחית, שכן אין זה סביר לצפות שהמערערים יבטיחו את השקעות המשיבים ללא הגבלת זמן. בית המשפט אף קובע כי המשיבים לא חויבו לשלם כספים שדרשו בעלי המניות המתנגדים להצלת העסקה, שכן אין הדבר קשור להתחייבותם העצמאית של המערערים להשיב השקעות. ככלל, הערעור מתקבל באופן חלקי, והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך חישובים על סמך ממצאי בית המשפט.